נעמת נ' שער מבנים בע"מ

פסק דין

1.המבקש, החייב בתיק הוצל"פ 01-06350-33-3, עותר לקבלת רשות ערעור על החלטתו מיום 23.1.13 של כב' רשם ההוצל"פ אשר אוהד שדחה בקשתו לסגירת תיק ההוצל"פ.

בנוסף עותר המבקש להארכת המועד להגשת הבר"ע, מהנימוקים המפורטים בבקשה.

בהתאם להחלטתי מיום 19.5.13, הגישה המשיבה תגובה מפורטת בה התייחסה לשתי הבקשות ואף צרפה נספחים.

החלטתי לדון בשתי הבקשות ביחד ובבר"ע כבערעור עצמו ולקבל את הערעור, כמפורט להלן.

2.בתאריך 26.2.03, ניתן כנגד המבקש פס"ד, בהעדר הגנה, לפינוי נכס ולחיוב כספי.

בתאריך 27.5.03, הגיעו הצדדים להסכם פשרה ובו קבעו תנאים שקיומם על ידי המבקש יבטל את פסק הדין.

כשמונה שנים לאחר הסכם הפשרה באוגוסט 2011, פתחה המשיבה את תיק ההוצל"פ מכוח פסק הדין, מבלי שצרפה את הסכם הפשרה באשר לטענתה הפר המבקש את הסכם הפשרה, ולכן זכאית היתה לבצע את פסה"ד בלשכת ההוצל"פ.

בתאריך 15.12.11, הגיש המבקש בקשה בטענת פרעתי, המשיבה הגישה תגובה בכתב לבקשה והמבקש הגיש תשובה לתגובה.

על בסיס כתבי הטענות נתנה בתאריך 11.11.12, החלטה על ידי רשם ההוצל"פ בטענת פרעתי.

3.בהחלטה מביא הרשם מספרו של המלומד בר אופיר ולפיו אין בסמכותו של רשם ההוצל"פ לקבוע האם הופר הסכם שנכרת לאחר שניתן פסק דין.

בסמכותו של הרשם לבדוק האם פסה"ד חדל מלהתקיים מכוח ההסכם והאם מתעוררת טענה שההסכם ה ופר.

ככל שהתשובה לשתי השאלות חיובית יש להפנות הצדדים לביהמ"ש כדי שיברר אם ההסכם קוים או הופר.

בעניינינו קובע הרשם מפורשות כי ההסכם בא במקום פסק הדין, הצדדים פעלו על פי ההסכם ולא על פי פסה"ד והתוצאה היא שהתשובה לשאלה הראשונה (האם פסה"ד חדל מלהתקיים) היא חיובית.

במחלוקת האם הופר ההסכם או לא אמור להכריע ביהמ"ש.

דא עקא שבהחלטתו לא קבע הרשם על מי מהצדדים לנקוט ביוזמה של פניה לביהמ"ש, ומכאן המחלוקת שבפני כיום.

4.אין מחלוקת כי לא רשם ההוצל"פ אמור לבדוק את הטענה בדבר קיומו או הפרתו של ההסכם שכן אין הדבר בסמכותו.

לאחר שנפתח תיק ההוצל"פ החלה המשיבה בנקיטת הליכי גביה כנגד המבקש אשר הגיש להן את הבקשה לסגירת תיק ההוצל"פ שבעקבותיה נתנה ההחלטה נשוא הערעור.

בהחלטה מפרט הרשם כי הסכם הפשרה הוא הסכם מתמשך ובא במקום פסה"ד עד לנקודה בה מופרת, לדידו של אחד הצדדים, ההסכמה ואז מופעל פסה"ד.

לעומת האמור, קבע הרשם בהחלטתו מיום 11.11.12, כי פסק הדין חדל להתקיים על פי ההסכם.